דולסיניאה ושודדי הים בשידור חי

מאיפה להתחיל? בקרוב נצפה בדו-קרב, היישר מכיכר רבין. למעשה מדובר בתלת-קרב, כי הגיעו אליו שלושה שודדי ים. ואיתם כמובן התקשורת, המון תקשורת והמון קהל. הפנינג המוני שבסופו רק שודד ים אחד יעמוד על הרגליים ויתאחד עם הדולסיניאה שלו. אך האם זה המנצח שעליו חשבתם? מיד נדע…

רגע, מה אני מקשקשת. לא כולכם זוכרים איך הגענו עד הנה. על דולסיניאה החדשה, לא האיכרה המקורית, הגסה והמשעממת – דולסיניאה של היום, היפה, החכמה, שעל ליבה התחרו שודדי הים – עליה שמעתם? שום תגובה? רגע, נרשמתם לאפליקציה שלנו? כי אם לא – באמת לא תוכלו להגיב כאן.

אוקיי, בזמן שאתם נרשמים, הנה תקציר האירועים עד כה. לפני חצי שנה בדיוק השקנו את האפליקציה החדשה שלנו, "דולסיניאה ושודדי הים". וכפי שאתם יודעים, זה WOW מכל בחינה שהיא. ממשקי המשתמש, חוויית המשתמש – ללקק את האצבעות. והעיצוב, הזרימה, הצבעים, הקולות, אוחחח, אם רק יכולתי להוסיף כאן אלף אימוג'ים של אהבה ועלפון חושים…

והרעיון – קלאסיקה. כולם יכולים להרשם, בתשלום באמת נמוך, ולעקוב אחרי שודדי הים שלנו, כשהם מפיצים בכל מקום את אהבתם לדולסיניאה. ומיהי אותה דולסיניאה? או! איש לא יודע, איש לא ראה, איש לא מכיר, מלבד אותם שודדים. את דולסיניאה אתם תראו עוד מעט, בסוף התלת-קרב. אתם מבינים? מדינה שלמה משתוללת על אשה שרק שמונה שודדים ראו, וחתמו שימכרו את אמא שלהם אם יגלו את הסוד לפני הזמן. גאוני.

ולא, אני יודעת שאתם הולכים לדבר על שוביניזם, החפצה ושוב שוביניזם. אז חברים, בבקשה לעצור, ומי שרוצה שיוריד את האפליקציות האחרות שלנו, למשל את "שודד הים והדולסיניאות", "דולסיניאה והדולסיניאות" וכן הלאה וכן הלאה. אה, ואגב שודד ים 6 הוא אשה. אנחנו בסדר? אני עוצרת כאן וחוזרת לענייננו.

לפני חצי שנה התחילו את המסלול שמונה שודדי ים. בכל חודש אתם, חברים, הצבעתם וקבעתם מי לא ימשיך איתנו. אתם גם קבעתם להם את המשימות. ואם לא ממש אתם, אולי זה כי אתם לא מחוברים בשום צורה למה שחשוב. אבל החברים שלכם, האחים, הילדים, ההורים, השכנים, כל האחרים חוץ מכם עצרו את נשימתם ועקבו אחר תחרות האהבה הגדולה והמשוגעת הזאת.

זוכרים שהשודדים היו צריכים להסתובב ברחובות תל אביב כשרק חיתול לגופם, ולהסביר לכל מי שפגשו כמה דולסיניאה יפה? זה היה בליל חורף קר, והם רעדו, המסכנים. הם הצטופפו ביחד, כמו כלבלבים רטובים, כדי לייצר קצת חום. באמת, מחזה שהדגים את שיא האנושיות, את החמלה, את האחווה ההדדית. זה היה קורע. שידרנו בלייב מעשרות מצלמות ברחבי העיר. וזוכרים שהם היו צריכים למצוא מישהו בכיר במיוחד במשרד ממשלתי, לא משנה איזה, ולהטריד אותו או אותה בכל מקום שאליו הלך עד שיסכים להכנס לאפליקציה, להרשם כמובן, ולהלל את יופיה של דולסיניאה? זה היה סוף, וגם שודר בלייב, כולל רגעי ההרשמה. שם איבדנו את שודד ים 5, שנעצר ונשפט לתקופה לא קצרה, כי עבר את הגבול. אתם יכולים להמשיך לעקוב אחרי עלילותיו בתא הכלא דרך התפריט שבצד ימין למעלה. וזוכרים, זוכרים שהם היו צריכים, ממש בהתחלה, לכנס את כל המשפחה שלהם לארוחת ערב, ומול כולם להתוודות שהם "דולסינאים"? זה לא היה תמיד נעים. במיוחד בקרב משפחות בעלות מוּדעות כלכלית ויחצנית נמוכה. האמת? משפחות כאלה צריכות אולי את הזעזוע כדי להגיע למאה העשרים ואחת. ניאנדרטלים. איך צחקנו. איך המתנו בסבלנות בשיא המתח, בשיא ההצגה מול המשפחות, עד שיסתיימו שלוש הפרסומות הארוכות, כדי שנוכל לראות את התגובה של המשפחות. וגם היום, ממש בקרוב, נצפה בשלוש פרסומות ארוכות ומרתקות.

ובכן, שמונה אנשים מאוהבים באשה אחת. כן, גם שודדי ים הם אנשים שהרגש מנחה אותם, והם יעשו הכל למען אהובתם האחת. כלומר, את כל מה שנגיד להם לעשות. הם יעשו הכל כדי להגיע לרגע הנצחון שבו הם יימצאו ראויים לכרוע ברך מול דולסיניאה. יזכו לפגוש אותה בפעם הראשונה קבל עם ולספר לה על אהבתם. ואם, רק אם היא תסכים לשתף פעולה, ואם המונולוג שיישאו בפניה ימצא חן בעיניה, והמסלול הארוך שעברו, אותו נקרין כמובן, ימצא חן בעיניה – רק במקרה כזה, השניים יזכו בפרס כספי גדול, מיליון שקלים לפני מס, ובשורה ארוכה של מוצרים ושירותים שנתרמו על ידי המפרסמים שלנו ויפורטו בהרחבה. זה מה שמגיע למי שאוהבים אהבה דולסינאית.

לא פשוט למתחרים שלנו לחשוף את עצמם עד הסוף. לא קל להם לספר על עצמם את כל פרטי הפרטים בשידור חי, להצטלם בלי להסתיר דבר. לא פשוט, אבל אפשרי, ולא רק בגלל הפרס, אלא גם בזכות ההודעות האישיות שביקשנו מדולסיניאה שלנו לשלוח להם. "רק הערות מחמיאות," ביקשנו ממנה, "לא אהבת משהו? תתעלמי, הקהל שלנו יעשה את השאר." ואכן, דולסיניאה שלחה להם הודעות. היא אהבה חיוך מסוים שצולם לאור שקיעה, או קול מחוספס, לפעמים אמירה. השודדים שלנו רעדו מהתרגשות בכל פעם. היו שפרצו בבכי, ומיד קיבלו אלפי הודעות תמיכה, בסגנון "אוהבים אותך, 7!". אגב, אתם זוכרים שכל מי שנכנס לתחרות הסכים להחליף את שמו במספר. גם זה היה ממש משעשע. כל שודד החליף את שמו בתעודת הזהות למספר שניתן לו. רק את השם הפרטי כמובן. אנחנו יודעים לשמור על הגבולות.

אני מדברת ומדברת, והרגע הגדול מגיע. משלושה יוצא אחד, ממש עוד מעט. בכיכר רבין. אתם עדיין לא כאן? תוכלו לצפות בנו באינטרנט. בעוד שתי דקות בדיוק מתחילים. אך קודם –

חזרתם אלינו וטוב שכך. האקדחים, אני רוצה להזכיר, לא אמיתיים. הם רק גורמים להלם קצר, שוק חשמלי שעובר במהירות. החרבות רק פוצעות. שודד ים 5, מתא הכלא, האם אתה רוצה להוסיף משהו?חה חה חה (למבוגרים מאוד שבינינו), חחחחח (לשאר). אם האוטו שלכם או של יקיריכם משוריין אתם לא צריכים ביטוח צד ג' דולסיניאה. אם האוטו שלכם הוא סתם אוטו רגיל – אתם יודעים מה אתם צריכים. רק דולסיניאה.

שודד ים 5:            אני אוהב אותך, דולסיניאה! גם מכאן, מבירא עמיקתא, משאול תחתיות. אוהב לנצח!

תודה לשודד. מעניין, האם דולסיניאה שומעת אותו? אמרו לי שהמצלמות שלנו כבר מכוונות עליה, אולם לא נוכל להראות אותה עד שיוכרע התלת-קרב. אפשר רק לומר שהיא נמצאת כאן איתנו, בכיכר רבין, נטמעת בקהל כאילו היתה סתם אחת. איזה פער יש בינה לבין האנשים הרגילים שסביבה, אנשים כמוכם שבאו לתלת קרב. וברגע אחד יידלק הזרקור ויאיר את דולסיניאה. אולי אתם תזכו להיות לידה ברגע הזה וייראו גם אתכם?

והנה הם יוצאים מתוך בית העירייה ורצים למרכז הכיכר, נעמדים זה מול זה מול זה כמו אקדוחנים משופשפים. אני אתקרב ואנסה להוציא מהם כמה מילים: "שודד? שודד?"

הם כאלה קשוחים. אף שודד לא מוכן לדבר איתי. הם מתעלמים ממני ונועצים מבטים זה בזה. אפשר לחתוך את המתח בחרב. מצטערת על הבדיחה. האם גם דולסיניאה מביטה על מסכי הענק ועוקבת אחריהם? על מה היא חושבת, הנסיכה?

…

…

אוי, איזו הפתעה לא נעימה. ואולי זה היה מתוכנן? שודד ים 3 לא חיכה לתחילת התלת קרב. הוא שלף את אקדחו וירה בשני האחרים. מזל שזזתי הצידה. שודד ים 3 רימה ושרד. שני האחרים שוכבים על הרצפה, נאנקים מכאבים. הם יטופלו מיד, לא לדאוג. כן, חברים, לפעמים משתלם לרמות למען האהבה, למען הפרס הגדול. שודד ים מספר 3 מרים את ידיו אל הרקיע. הוא המנצח!

המצלמה סורקת את הקהל וחולפת על פני מאות פרצופים. עוד ועוד פנים והמצלמה לא עוצרת. אפשר לחתוך את המתח באקדח. סליחה, לא מצחיק. אני אנסה לברר עם הבמאי מה קורה. אולי דולסיניאה נכנסה לרגע לאחד מבתי הקפה שנמצאים מחוץ לטווח המצלמות? זה לא הגיוני.

אנשים בקהל מסתכלים זה על זה. האם נכונה לנו הפתעה נוספת? האם דולסיניאה היא לא מי שחשבנו? האם נלמד בקרוב לקח חשוב? מה אם יסתבר שדולסיניאה לא הכי יפה, לא הכי מאופרת, לא הכי חטובה, לא הכי חכמה. ואולי אולי אולי, כך רומזים לי באוזניה, היא בכלל לא אשה. המון לקחים פוטנציאליים נוכל ללמוד היום. מעניין איזה לקח נלמד בסופו של דבר.

המצלמה ממשיכה לנוע על פני הכיכר. מסוק משייט מעלינו ומביא תמונות מהרחובות הסמוכים. רוכבי אופניים עם מצלמות גוף מרחיבים את רדיוס החיפושים. איפה דולסיניאה? שודד ים 3 מבקש מגבת. הזיעה ניגרת ממנו. הוא מוריד את ידיו המורמות ומניח אותן על מותניו. אמבולנס ממתין ליד שני השודדים שעדיין שרועים על הקרקע. הם יפונו ברגע שתופיע דולסיניאה. ובינתיים –

חזרתם אלינו, לכיכר. ההמון מתחיל לנוע באי נוחות. אוקיי, אוקיי, מדווחים ברגע זה באוזניה: דולסיניאה לא היתה מעולם דולסיניאה. למה הכוונה, תנו להבין, ובכן – סיבוב מפתיע, מרשים בעוצמתו, מצד ההפקה. מסתבר שאותה נסיכה שעליה נלחמו שמונת שודדי הים שלנו עדיין לא נבחרה. כן, צופות וצופים יקרים, כן קהל נכבד, ההפקה הראתה לשודדי הים תמונה סתמית שנבחרה ממאגר תמונות. עוזרות הפקה הן שכתבו ושלחו את המסרים של דולסיניאה. במחשבה לאחור, ממש לא מפתיע. ובמחשבה לאחור נוספת – תפנית חסרת תקדים בעלילה. הו, כמה ששודדי הים ירגישו מגוחכים כשיחזרו להכרה וייצאו מהכלא. האם שודד ים 3 מצטער שניצח?

אל תצטער, 3. כי ברגע זה ממש ההפקה עומדת, תקשיבו טוב, לבחור את דולסיניאה מבין כל האנשים שנמצאים בכיכר. בחירה בזמן אמת. המצלמות עוברות במהירות בין המועמדות והמועמדים, מלטפות את הפרצופים. הנה הן ננעלות על בחורה צעירה, הו כמה שהיא דולסיניאה. ברגע שמסתכלים עליה מבינים. אך עצרו, מה קורה פה, הקהל שסביב דולסיניאה שלנו מתחיל להתפרע, כולם מנסים להכנס לתוך הפריים. דולסיניאה נופלת ונמעכת. לאן היא נעלמה? אנחנו מחפשים אותה בין ערימות האנשים. לא נעים לצפייה, הרחיקו בבקשה את הילדים הקטנים מאוד מהמסכים. ובכל זאת, מובן בהחלט. מי לא היה רוצה להכנס לפריים. ניאלץ לבחור דולסיניאה אחרת. אך קודם –

חזרנו אליכם. המאבקים נמשכו בזמן הפרסומת. שלוש נשים ושני גברים נדרסו ונעלמו. בכל זאת, מיליון ש"ח. כיכר רבין הפכה לשדה קרב. חבל, באמת חבל. אם גם לכם יש דיעה על מה שקורה, אנא כתבו לנו אותה בהערות.

באמצע הכיכר יש שטח סטרילי, נקי ממלחמות. שודד ים 3 עדיין עומד שם וממתין. אני לצידו. מן המסוקים, מגגות הבתים, מהמנוף, מרוכבי האופניים – מכל מקום המצלמות הולכות ומתמקדות בנקודה הריקה שבאמצע הכיכר. היי אמא! (אני מנופפת בידי למצלמה).

קול חצוצרות מרעים מן הרמקולים:

אלפי בלונים וגזרי נייר צבעוניים נוחתים על הכיכר מכל הכיוונים. תותחי קצף יורים עלי ועל שודד ים 3. הקהל מפסיק להיאבק ומרים את מבטו. על המסך המפוצל אפשר לראות את שודד ים 3 מימין, ואותי משמאל עם הכיתוב: "דולסיניאה". אני נשבעת לכם באמא שלי, צופים יקרים, שלא ידעתי מכלום.

מה אני מרגישה אתם שואלים? האמת, שאני מתרגשת מאוד. אני מרגישה שיש כאן רגע טלוויזיוני שעוד לא היה כמותו ושאני חלק ממנו. מיד נראה כאן איחוד שהוא לא רק רגשי, אלא הרבה הרבה מעבר לזה. אני לא בטוחה מה יש מעבר לרגש, ואני בטוחה שמייד נדע.

מוסיקה עליזה ממלאת את הכיכר. זיקוקים. קצף. שודד ים 3 מתחבק איתי. הקהל רוקד הורה. איזה סוף נפלא לשישה חודשים מפרכים של צפיה וכתיבת תגובות. איזה קתרזיס. אמבולנס מפנה את הנפגעים. חכו, אל תלכו לשום מקום, מיד תהיה כאן הפתעה חדשה שכמותה עוד לא ראיתם. רוצים להכנס לאפליקציה שלנו ושכחתם את הסיסמה? לחצו שכחתי סיסמה.