המתנגדים לאח (שירי כשלון)

אידיוט

אִידְיוֹט

מִתְפַּתֶּה לְדֵעָה, מִתְרַגֵּשׁ מֵהָרֶגֶשׁ

רוֹאֶה צָמַת-רַפּוּנְזֵל מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מֵעִתּוֹן

חַיָּב לְטַפֵּס עָלֶיהָ

מְבַקֵּעַ אֶת בִּטְנָם שֶׁל זְאֵבֵי-שֶׁקֶר

גֵּאֶה בְּכִשְׁלוֹנוֹתָיו

מִתְחַפֵּשׂ לְאַבִּיר דֶּה-לָה-מַנְשָׁה

מָאנִי, דֶּפְּרֵסִיבִי, אוֹהֵב אָדָם בִּכְלָל אַךְ לֹא בִּפְרָט

נַחַת זְרוֹעוֹ עֲדַיִן נָחָה

מְפָרֵט: כָּךְ וְכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת

(הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת בַּקִּשּׁוּר, שַׁתְּפוּ, שַׁתְּפוּ)

אידיוטית

אִידְיוֹטִית

שׁוּב הִגִּיעַ לָהּ עַד כָּאן, הַפַּעַם מַמָּשׁ

אִלּוּ רַק (וְכָאן יֵשׁ רְשִׁימָה) אָז וַדַּאי (וְכָאן יֵשׁ תִּקְוָה,

לֹא מַשֶּׁהוּ בָּרוּר מִדַּי, תְּחוּשָׁה וְלֹא תָּכְנִית)

הַנְּקָמוֹת קְטַנּוֹת

יוֹמְיוֹמִיּוֹת

אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ עֲלֵיהֶן, וְלָמָּה צָרִיךְ לָדַעַת

הֲרֵי הַמַּעֲשִׂים נֶעֱרָמִים (אַךְ לֹא הַסִּפּוּרִים

הֵם נִכְתָּבִים שׁוּב וָשׁוּב, תָּמִיד בִּלְעָדֶיהָ)

ילד, לדעתו

הוּא יֶלֶד, לְדַעְתּוֹ,

וְלָכֵן מֻתָּר לוֹ לִכְעֹס

אַךְ בַּמְּצִיאוּת צָרִיךְ לְהַשִּׂיג כֶּסֶף, כֶּסֶף

וְצָרִיךְ לְדַבֵּר עִם הַשְּׁכֵנִים

אִלּוּ הָיָה נֶעֱצָר אוֹ נִפְצַע לְמָשָׁל הָיוּ מְרַאַיְנִים אֶת הַכִּמְעַט-אַלְמָנָה וְכִמְעַט-יְתוֹמִים:

מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים עַל הַטִּפְּשׁוּת שֶׁל אוֹתוֹ לִכְאוֹרָה-יֶלֶד

מָה דַּעְתְּכֶם עַל הַמַּעֲשֶׂה הָאֱוִילִי

עַל הַהִתְגָּרוּת בְּחֻקֵּי הַטֶּבַע?

וְהֵם, בּוֹגְרִים, עֲגוּמִים וְעוֹטֵי שַׂק וְאֵפֶר

יֵישִׁירוּ מַבָּט לַמַּצְלֵמָה וְיַגִּידוּ:

מָה נאֹמַר, הוּא רַק יֶלֶד

מתנגדים

עַל פִּי הַתִּכְנוּן, הַהִתְנַגְּדוּת תַּתְחִיל בְּשָׁעָה זֹאת וְזֹאת

נִתְקֹף אֶת הַיַּעַד מְחֻפָּשִׂים לְתַיָּרִים

מָה אֲנַחְנוּ רוֹצִים? לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁכֻּלָּם כְּבָר רָאוּ,

לְהַגִּיד שֶׁהָיִינוּ, שֶׁנִּסִּינוּ,

וּמָה נִרְאֶה? כְּלוּם. אֵין בְּנֵי אָדָם בַּצַּד הַשֵּׁנִי, רַק שְׁלִיחִים

לְכָל אֶחָד יֵשׁ תַּפְקִיד וּמָקוֹם

שָׁלִיחַ מְחֻפָּשׂ לְשוֹטֵר, שָׁלִיחַ עַל סוּס,

שָׁלוֹם, מִתְנַגְּדִים, אָנָּא בָּחֲרוּ אֶת הַהַרְפַּתְקָה שֶׁלָּכֶם

הַתַּשְׁלוּם בַּסּוֹף

מִתְלַבְּטִים? נִשְׂמַח לַעֲזֹר

אֵיזֶה זִכָּרוֹן תִּרְצוּ לִיצֹר לָכֶם?

החושב

כְּמוֹ דֵּקַארְט, כְּמוֹ אוֹגוּסְט רוֹדָן,

כְּמוֹ עוֹד אֶחָד שֶׁשָּׁכַחְתִּי כָּרֶגַע אֶת שְׁמוֹ –

הוּא חוֹשֵׁב

רַק חוֹשֵׁב, לֹא מְשַׁנֶּה כָּרֶגַע עַל מָה

לֹא כְּמוֹ הַלֹּא-חוֹשְׁבִים, שֶׁדַּרְגָּתָם פְּחוּתָה

(בֶּאֱמֶת שֶׁלָּהֶם מַגִּיעַ הַגּוֹרָל שֶׁלָּהֶם)

סוֹף סוֹף מִישֶׁהוּ חוֹשֵׁב

וְיִשְׂמַח אִם גַּם אֲחֵרִים יַתְחִילוּ

וְעַכְשָׁו לִשְׁאֵלַתְכֶם הַשְּׁנִיָּה

(מָה הִיא הָיְתָה?) וּבְכֵן, חוֹשֵׁב

גַּם בְּקֶשֶׁר אֵלֶיהָ

טניה, אריק, מישהו

אִם מִישֶׁהוּ אָכֵן מַאֲזִין לָמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַכְשָׁו

וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ, בְּעִקָּר מִמֵּךְ טָנְיָה לְהַגְבִּיר קְצָת אֶת הַקּוֹל

וּלְדַבֵּר בָּאִינְטוֹנַצְיָה הַנְּכוֹנָה,

לֹא לְחַבֵּראֶתכָּלהַמִּלִּים

וְלֹא לְהַגִּיד זֶבֶל וְחָרָא, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן אֵלֶיךָ, אָרִיק,

אִם מִישֶׁהוּ מְצוֹתֵת, וַאֲנַחְנוּ נִכְנָסִים כָּרֶגַע לְדַפֵּי הַהִיסְטוֹרְיָה,

אָז, חֲבֵרִים, לְהִתְאַמֵּץ קְצָת יוֹתֵר

מִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְהִתְאַפֵּק, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקָּשֶׁה,

וְחַיָּב לְהוֹצִיא אֶת זֶה

שֶׁיְּדַבֵּר בְּקוֹל שׁוֹנֶה, גָּבוֹהַּ וְצַפְצְפָנִי

אוּלַי גַּם עִם מִבְטָא, שֶׁלֹּא יְזַהוּ

---

תצלום: אריאל נשרי