זוגות

1. ממתין-למותו וממתינה-לתורה

ממתין למותו (וממתין לתורה):        

איך הכרנו? המתנתי לתורי, היא המתינה לתורה. השווינו מספרים. אני הייתי אחד אחריה. הצעתי שנתחלף. היא סירבה בנימוס. אני ממתין למותי, אמרתי, את רק ממתינה לתורך. מה אכפת לָך שנתחלף? אצלי זה יהיה קצר. ואולי זה להיפך? היא שאלה. לא צוחקים על דברים כאלה, אמרתי. אלוהים שומע הכל. ואם לא שומע – מנחש. ואם לא מנחש – יש עין הרע. ואם לא עין הרע – הרופא יתבלבל. יתן לך את הטיפול שלי ולי את הטיפול שלך. אוי ואבוי לשנינו, בחיי התורה. אני לא ממתינה לתורי, היא אמרה, אני ממתינה לתורה. והצביעה על אשה קשישה, שישבה לצידה. אמא? שאלתי. סבתא, היא ענתה, צלולה מאוד אך חרשת ועיוורת. עשירה? שאלתי. יש רכוש, היא אמרה, והוא עוד לא חולק. אפשר להחליף איתך מקום? שאלתי. אם תצא מזה אהבה גדולה תזכור להשאיר אותי בירושה? שאלה. הזכרון אצלי חזק, עניתי. היא קמה ואני עברתי לשבת לצד הממתינה-לתורה. כך הכרנו.

2. יושב-בחושך וחושק-בישיבה

יושב בחושך (וחושק בישיבה):          

אני יכול למנות כמה יתרונות לישיבה בחושך. כרגע, דרך אגב, אני עומד בחשיכה. ולפיכך כל היתרונות שאני אמנה נראים לי הרבה יותר קוסמים. חברי הטוב, חושק-בישיבה, מבלה את מרבית זמנו בישיבה, ובמסגרת הזאת הוא חושק, לא ברור מה ובמה. אני מקנא בו, כמובן, וגם אני חושק לחשוק בישיבה. לענייננו, היתרון הראשון שאני אמנה לישיבה בחושך הוא הישיבה עצמה. לאורך זמן היא נוחה יותר מעמידה. היתרון השני הוא החושך. או חשיכה, אם נהיה חושניים יותר. החשיכה היא נקבית, רכה ונעימה, עוטפת ומלטפת. החושך הוא קשה ואלים, מפחיד ומאיים. ישיבה בחשיכה היא כמעט כמו בילוי. אתה מחכה שהמסיבה תגמר. הרי אף אחד לא נהנה באמת במסיבה. ואתה יודע שכשהמסיבה תגמר המצב יהיה הרבה יותר גרוע, כי לא יהיה למה לצפות. ולכן אתה בעצם לא מחכה. היתרון השלישי הוא שבחשיכה אפשר לחשוק, ולא משנה מה ובמה, בלי שיפריעו לך יותר מדי. חשק אחד, חשק שני, הכל הולך. אם יושבים לידך עוד אנשים, עדיף שתחשוק בשקט. אלה היתרונות שעולים לי כרגע.

3. טוב-לה ונאנחת

טוב-לה (ונאנחת):

תכירו את חברתי היקרה, נאנחת. היא שוב איבדה את כל היקר לה. וזה לא היה הרבה, ממש לא. שומעת אותי, נאנחת? תתחברי לעצמיות שלך, ליהודיות שלך, לישראליות שלך! תוציאי את האנחה שלך ככה שאלוהים ישמע! אנחה! אנחה! לא חשובה העוצמה! רק הכוונה! אוח, החיים, אוח, המתים, אוח, הגוף, אוח, הנשמה, אוח, המדינה! תוציאי את זה מהלב, מהפה, מהתחת! תני את כל כולך, נאנחת! תוציאי הכל עד שישאר ממך רק בלון בלי אוויר. אין אין אין עלייך. עושה לי טוב לראות אותך ככה. אין בעל, אין משפחה, אין בית, אין עיר, אין מדינה. תאנחי את זה, נשמה. להוציא, לא להשאיר כלום. לרוקן את כל השלפוחיות. לא צעירה, לא יפה, לא מרגשת, ואין גם למה לצפות. הדמעות בריח קרם פנים. האנחה בריח נוזל לשטיפת פה. עכשיו תעזבי את הארץ! היידה, קדימה, הופלה. לכי למקום אחר. ואל תשאירי מאחורייך כלום. קחי את הקרמים והאנחות. קחי את נוזל השטיפה. לא נזכור אותך לטובה. לא נזכור אותך בכלל. לכי, נאנחת. לכי, מאמי.

4. רע-לה ומתבדחת

רע-לה (מתבדחת):              

יבוא יום וכל העולם יהיה שלך, מתבדחת. יבוא יום ותתחתני עם מיליונר ויהיה לך המון המון כסף. אני אסתכל ואקנא, ואת תגידי לי – למה לקנא, קחי כמה שאת רוצה. אנחנו הרי חברות. קחי, קחי, קחי. ואני אגיד – תודה, אולי באמת אני אקח קצת, מתבדחת. כך אני אגיד, ואחשוב שאני לא צריכה יותר מדי. תהיה לי רשימה. קצת לקניות, קצת לי בכללי וטיפה למשפחה. אבא ואמא הרי בריאים ויש להם דירה משלהם. ומה אם תהיה רעידת אדמה, והבית יתמוטט, וחברת הביטוח תפשוט רגל, ואמא ואבא יריבו ויתגרשו, וכל הכסף ילך על עורכי דין, ואני שוב אפוטר מהעבודה? סליחה, מתבדחת, אני אצטרך לקחת עוד קצת ועוד קצת. אני אקח עוד ועוד, ובסוף לא ישאר לך כלום מכל העושר. ובעלך המיליונר יכעס. כשהוא התחתן איתך הוא היה עשיר, והנה הוא עני. הוא חלם להתחתן עם בחורה נאה ונחמדה וחכמה והנה היא מתבדחת. ובשיא השפל, כשהכל ייראה אבוד, תהיה עוד רעידת אדמה, והבית שלך יתמוטט, וכולם ימותו, כולל בעלך. ורק את תצאי בדיוק לחצר, מתבדחת, ותקבלי את כספי הביטוח, ותהיי שוב עשירה, ונהיה חברות לנצח. ואם יחסר לך, אני לא אהסס לתת מהכסף שלקחתי, מתבדחת.

5. מפורסמת ומשופמת

מפורסמת (ומשופמת):       

עניין השפם הוא זמני אצלי. אני יכולה בכל רגע לקרוא לקוסמטיקאית שלי. גם באמצע הלילה. גם ביום כיפור. גם בלילה של יום כיפור. אצל חברתי, משופמת, החיים נראים אחרת לגמרי. למי היא תקרא בערב יום כיפור, כשפעמוני האופניים ממלאים את הרחובות? ואם היא תקרא, מי יבוא? היא לא מפורסמת. משופמת, אני אומרת לה כדי שתעמוד עם שתי רגליים על הקרקע, במצב שלך כדאי להתכונן הרבה מראש. אני במקומך הייתי מתחברת לקוסמטיקאית כבר בפסח. בהתחלה דברי איתה ככה סתם. לקראת ראש השנה תרמזי כמה קשה לך ביום כיפור. לא צריך לתת פרטים. רק תחושה כללית של קושי. עדיף שתתחברי לקוסמטיקאית דתית. אחת כזאת תוכל להבין את המצוקות שלך, ולהציע לארח אותך לחג. עדיף שהקוסמטיקאית תהיה דתית שהתפקרה. רק היא תבין לליבך כשבערב, אחרי הסעודה המפסקת, תבקשי ממנה לעשות לך שפם. היא תבין כי היא היתה שם וחזרה משם. היא מכירה את כל העולמות. רק ככה, משופמת, תוכלי להיות לא משופמת ביום כיפור, למרות שאת לא מפורסמת. לא, לא, לא, אל תודי לי, מה לא עושים בשביל חברה משופמת, משופמת.

תצלום: אריאל נשרי