איריס לבנת 
עוסקת במשאבי אנוש. בצעירותה למדה נגינה בפסנתר ובאבוב בכמה מסגרות והשתתפה בהרכבים שונים. ספר שיריה ייצא לאור בקרוב.

פזמוני השוטה בדרכים

פרידה מהדרך

עַל גִּבְעָה חַסְרַת הֲדַר

שֶׁצּוֹפָה לְעִיר אַחֶרֶת,

עַל הַטֶּבַע הַמֻּפְקָר

שֶׁגִּדַּרְנוּ לַמִּשְׁמֶרֶת,

נְהַלֵּךְ כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ

וְנִשְׁכַּח לְאָן לַחֲזֹר.

שְׁנֵי עוֹרְבִים, אִשָּׁה, אֶפְרוֹחַ,

יְסַמְּנוּ: פְּנוּ לְאָחוֹר.

בְּכִתּוּת קַרְסֹל וּבֶרֶךְ

אֶת יָמֵינוּ נְפַזֵּר.

נִתְיַשֵּׁב בְּצַד הַדֶּרֶךְ

(עֶרֶב יִתְפַּשֵּׁט מַהֵר).

בְּיִגּוּעַ גּוּף דָּשֵׁן,

הַפְחָתָה קְבוּעָה שֶׁל עֵרֶךְ,

כְּתִינוֹק שֶׁמִּתְיַשֵּׁן –

נִפָּרֵד מֵאֵם הַדֶּרֶךְ.

עֵץ כּוֹשֵׁל עוֹמֵד שָׁחוֹחַ,

עֲנָנִים מִתְלַהֲבִים.

כְּזָקֵן שֶׁקָּם לִגְנֹחַ

כָּךְ נָקוּם אֶל מוּל עוֹרְבִים.

נְנַפְנֵף מַקֵּל וּזְרוֹעַ

וְנָשִׁיר מָה שֶׁנִּכְתַּב

כְּשֶׁהָיִינוּ בְּאוֹפוֹרְיָה

כְּשֶׁדָּבָר עוֹד לֹא נֶחֱשָׁב.

עַל גִּבְעָה חַסְרַת יִחוּד

בְּלִי אִשָּׁה וּבְלִי עוֹרֶבֶת

אֶל הַדֶּרֶךְ אַט נִיקֹד

וְנַחֲזֹר מֻכֵּי סַחֶבֶת.

פרידה מהמולדת

מוֹלָדוֹת רַבּוֹת יֵשׁ לָאָדָם, וְכֻלָּן עֲטוּפוֹת שְׁתִיקָה,

וְרַק זֹאת הָרוֹעֶשֶׁת, רַק הִיא הָאַחַת, הַמּוֹלֶדֶת הָעַתִּיקָה.

בָּהּ אִשָּׁה בִּצְבָעִים שֶׁל תְּמוּנָה דְּהוּיָה מְלַטֶּפֶת חָתוּל רְחוֹב

עוֹד אִשָּׁה, מְחַיֶּכֶת, עֵינֶיהָ קוֹרְנוֹת, סוֹבֶבֶת הָלוֹךְ וָשׁוֹב.

וְעַל הַמּוֹלֶדֶת הִפְסַקְנוּ לִשְׁמֹר, כִּי בְּכָל שַׁחַר הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה.

וּלְפֶתַע זָקַנּוּ. הָרַעַשׁ נֶחֱלָשׁ. הֵבַנּוּ שֶׁהִיא נִשְׁכְּחָה.

מִקַּרְנֵי הַזָּהָב שֶׁהִכּוּ בְּעֵינֵינוּ נוֹתְרָה רַק קֶרֶן אַחַת

סֶרֶט אִלֵּם, זִכְרוֹנוֹת עֲמוּמִים, יוֹנָה, שְׁנֵי דְּרוֹרִים, דּוּכִיפַת.

אָז יָצָאנוּ, עוֹטִים רִגְשׁוֹת עֹז וְתִפְאֶרֶת, לְשַׁחְזֵר מוֹלָדוֹת נוֹשָׁנוֹת.

לְהַחֲרִיד דּוּמִיַּת אֲגַמִּים, לְהַלֵּךְ בַּשָּׂדוֹת, בִּכְבִישִׁים וְגִנּוֹת.

הוֹ, אֲנַחְנוּ! הֵיכָן הָאִשָּׁה, הֶחָתוּל? הֵיכָן הָאִשָּׁה הַקּוֹרֶנֶת?

בָּרְחוֹבוֹת הַהוֹמִים, חֲבוּקִים בֵּין בָּתִּים, הָלַכְנוּ בְּלִי יָד מְכַוֶּנֶת.

וְכָשַׁלְנוּ. וְשׁוּב. וְעוֹד, בַּשְּׁלִישִׁית. וְיָדַעְנוּ, וְשׁוּב בָּרְבִיעִית.

וְהָרַעַשׁ הָפַךְ לְרֶגֶשׁ מַטְרִיד, וְהָרֶגֶשׁ – לְפַחַד מַצְמִית.

וְיָדַעְנוּ, אֵין טַעַם, לַשָּׁוְא נְנַסֶּה, וְיָדַעְנוּ שֶׁאַתְּ חוֹלֶפֶת.

בָּעֶרֶב נִפְרַדְנוּ, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

מֵאִשָּׁה קוֹרֶנֶת וּמֵאִשָּׁה מְלַטֶּפֶת.


תמונה: וילהלם מרסטרנד, ויקיפדיה