מתוך: פרוייקט הכתיבה על פי באך
על פי רונדו (2), מתוך סוויטה תזמורתית מס' 2, BWV 1067
איך הפשעים לא משתלמים?
איך דברים טובים לא מובילים לעוד דברים טובים?
ואיך אהובה לא מגיבה?
אי אפשר לחיות בלי תקווה.
איש מבוגר חש מיותר
כשניסה את כל מה שאדם כמותו יכול, כמעט:
הקרין אהבה, עשה לה מחווה,
אך נותר עם חצי תאווה.
רוע המזל: היא לא הרגישה
רוע המזל: היה לה טוב
לא במשרד, לא ברחוב –
היא כה נחמדה, אך לא רוצה לתת ידה.
עוד יום, עוד חיוך
והוא כבר משתגע.
איך הפשעים לא משתלמים?
איך דברים טובים לא מובילים לעוד דברים טובים?
ואיך אהובה לא מגיבה?
אי אפשר לחיות בלי תקווה.
חודש של חיזור חלף, היא לא הנידה אף עפעף,
היה פותח לה דלתות ומגחך במדרגות,
תפס לה תור בקיוסק ממול, ניקה לה חוט מהשרוול,
הביט לתוך עיניה אלף פעם:
עוד מבט, עוד מבט –
היא לא יכולה להתעלם מאהבה.
רוע המזל: 'סתכלה הצידה
רוע המזל: קצרת רואי
איך הפשעים לא משתלמים?
איך דברים טובים לא מובילים לעוד דברים טובים?
ואיך אהובה לא מגיבה?
אי אפשר לחיות בלי תקווה.
[חזרה החל מקטע החליל:]
חודש של חיוך עבר והוא החליט: עושים דבר
עם רמזים עבים לא מתקדמים להיות מאוהבים.
הלך לחדר הישיבות, מצא אותה עם לקוחות,
נשק על שפתותיה אלף פעם:
עוד אחת, עוד אחת –
היא לא יכולה להתעלם מאהבה.
רוע המזל: דחפה הצידה
רוע המזל: דחפה חזק
איך הפשעים לא משתלמים?
איך דברים טובים לא מובילים לעוד דברים טובים?
ואיך אין ברירה, עם יד שבורה, מאה שנות בדידות – זאת הגזירה.
