מְטַפֶּסֶת עַל גִּבְעוֹת הָאִי
הִגָּיוֹן.
מַחְשְׁבוֹתַי תּוֹפְחוֹת לִמְמַדֵּי עֲנָק,
לְטַחֲנוֹת הָרוּחַ –
שַׁבְשֶׁבֶת מְשַׁטָּה
בִּלְשׁוֹנִי הַשְּׁלוּפָה לְהָסִיר
אֶת קִלְלַת הַזַּעַם.
כָּל הַנִּקְרֶה בְּדַרְכִּי אֵינוֹ
אֶלָּא מַרְאָה.
עֵין-חֲלוֹם סַהֲרוּרִית.
הָיָה אוֹ לֹא הָיָה?
אֵיךְ אָמִיר אֶת הַפְּחָדִים בְּאַהֲבָה?
כָּעֵת אֵין בְּרֵרָה
עָלַי לָדוּג חֲזָרָה
מִנְּהַר הָאֵימָה
אֶת לִבִּי הָאָבוּד.
אֵיךְ אָשִׁיב דַּעְתִּי עַל כַּנָּה?
חֲמוֹר עִקֵּשׁ הוּא הַלֵּב
וַאֲנִי נוֹשֵׂאת עַצְמִי הָלְאָה.
שׁוֹכַחַת אֵיךְ וְלָמָּה בִּכְלָל הִגַּעְתִּי לְכָאן.
ציור: פול סיניאק, ויקימדיה