הנה אני מספרת. הבוקר, אחר שקמנו – אוי, כמה שאני מתביישת – רוצה אלהים שאני עומדת עם אצבע באף ומחטטת. בדיוק נכנס שורץ לפני שהוא יוצא לעבודה, נכנס כמו רוח ורוצה לנשק. איפה? – אוי כמה שאני מתביישת – באצבע. לי לא נעים, אני לוקחת את היד מאחורי הגב, מגישה לו יפה פה, צוואר, כתף, חזה. הוא, לא: מהחתונה רק אצבע.
מתוך פופר, חנוך לוין