איורים: אורי קרמן
א
אני ילדה יתומה והוריי שבוקים
אני בוגרת מוסדות לילדים דפוקים
אני מלאה תסביכים, במיוחד אדיפליים
וכשאגדל? אשכב עם עובדים סוציאליים.
ב
אני אוהבת ללבוש תלבושות אחידות
אני אוהבת שואות וגבורות ועוּבדות
אני אוהבת את רוהַַ"מ ואת כל שריו
וכשאגדל?
אמות באיזה שהוא שלב.
ג
אני עוד לא עלובה, אתה עוד לא סמרטוט
אני רק ילדה בשלבי התבגרות
אתה רק ילדון שעוד לא התעשת
וכשנגדל?
כנ"ל, וגם נתפשט.
ד
בשיעור חינוך יוסי השוויץ
שבגיל שנה הוא ביקר באאושוויץ!
יקי לוי קפץ ומיהר להבהיר
שכבר בגיל חודש את דכאו הכיר!
צחי שמרל אמר לנו שהוא נולד
בטיול של הוריו בסביבות בוכנוואלד!
המורה ורד אמרה לי: דינקה,
אל תקנאי, אותך אקח לטרבלינקה!
מוטב מאוחר, הוסיפה המורה,
מאשר להיות חריגה ומוזרה.
ה
בדיוק באמצע מלחמת אזרחים
רפיק יצא לקטוף פרחים
למרבית הצער התלכלך בבוץ
נורה ברגלו וגם נדקר מקוץ.
אמא כעסה: תזהר! אתה..
ואז טיל פגע בבית, והמשפט שלה נקטע.
ו
מביטה על תמונה
מלפני עשרים שנה
כל ילדי הגן
עם הגננת סיוון
ופתאום לא זוכרת
ממה מת מנשה קרת
מצלצלת לחברי מתן
והוא טוען שסרטן
מצלצלת לחברי זאב
והוא בטוח – התקף לב
מצלצלת לחברתי רות
וגבר עונה: זה מנשה קרת
אופס, אני אומרת, טעות
וסוגרת.
