"העיירה הקטנה שלנו, פופקה, היתה גרועה מכפר. גרו בה כמה זקנים, שהיו נפטרים לעתים רחוקות מאוד, בקמצנות, להרגיז. גם מלחמות לא היו פה, גם לא מגיפות מי-יודע-כמה. הכל כאילו דווקא, נאחזו פה בחיים כמו יבלית. בקיצור, עסק ביש עבור בונה ארונות מתים כמוני."
מתוך אשכבה, חנוך לוין
"כשאלוהים כבר רוצה להעניק למישהו חתונה, נופלת לו מהשרוול גם הלווייה"
מתוך הלווייה חורפית, חנוך לוין
"ארור הוא העולם המשמש לכם כערש,
ארורה צעקתי הנוראה אשר חותמת את חיי,
ושהיתה למשכבכם לרגע קט רק מנגינת לוואי."
מתוך הזונה הגדולה מבבל, חנוך לוין