מילון באך

הפסנתר המושווה

דודתו הורישה לו את הפסנתר הישן שלה. היה זה פסנתר מיוחד שיוצר בעבודת יד באירופה הישנה, לפני הימים הרעים ההם. אין עוד כמותו, כך אמרה לו אינספור פעמים, היה שווה להסחב איתו באוניה.

כשמתה הזמין סבלים לביתה כדי לקחת את המקרר ואת הפסנתר ועוד כמה ארגזים. מה דעתכם המקצועית על הפסנתר, שאל אותם, ראיתם בוודאי אלפים כאלה. כמה שווה להסחב איתו?

תראה, אמר הסבל הראשי, על סחיבה נוספת בשנה הקרובה ניתן לך עשרה אחוז הנחה. על סחיבות נוספות – בוא נדבר.

פסיון

המשפט הבא מתמקד בסבלו של אדם אחד, שמייצג את האנושות כולה:

היה איש וראו איננו עוד.

קאנון הפוך

את הסיפור הבא אפשר לקרוא מההתחלה לסוף:

האיש חזר לביתו. כלביו לא קפצו לקראתו. ילדיו התנכרו לו. עציציו נבלו כולם.

מהסוף להתחלה:

כולם נבלו. עציציו לו התנכרו. ילדיו לקראתו קפצו. לא כלביו. לביתו חזר האיש.

בשני קולות הפוכים:

האיש – עציציו.

חזר לביתו – נבלו כולם.

כלביו – ילדיו.

לא קפצו לקראתו – התנכרו לו.

ילדיו – כלביו.

התנכרו לו – לא קפצו לקראתו.

עציציו – האיש.

נבלו כולם – חזר לביתו.

לפי תפקידים:

סופרן: האיש כלבו ילדיו עציציו

אלט: חזר קפצו התנכרו נבלו

טנור: לביתו לקראתו לו

באס: לא כולם

קונטרפונקט

בסיפור הבא הקולות עצמאיים אך הם יוצרים ביניהם הרמוניה:

שלושה רובוטים עבדו באותה הדירה. האחד ניקה את הרצפות מדי בוקר וערב. השני הסתובב ככלב בין החדרים ויצר תחושה של חיים. השלישי הוצב על המדף שמעל מיטתה של בעלת הבית. בכל לילה דיבר איתה עד שנרדמה ואז כיבה את האור והחליש את המזגן. בעלת הבית מצידה שילמה את חשבונות החשמל כסדרם ובכל פעם שאחד מהרובוטים התקלקל קנתה אחר במקומו.

פרלוד

רציתי להקדים ולצלצל אליך רגע לפני שאת תצלצלי אלי. אלא שלא ידעתי מתי תצלצלי. השעה הראשונה היתה קשה. הייתי בטוח שתצלצלי וכמעט שצלצלתי אני. שוב ושוב הייתי צריך להתגבר על הדחף. ובדיעבד צדקתי. את לא צלצלת. השעות הבאות היו קלות יותר. בחלק מהן אפילו נמנמתי. בסופו של דבר אני לא צלצלתי כי את לא צלצלת אחריי. מאז לא דיברנו.

תצלום: רונית פורת