הָרְחוֹבוֹת הִרְוִיחוּ אֶת שַׁלְוָתָם,
הַשִּׁכּוֹרִים וְהַכְּלָבִים אֵינָם.
גַּם הַמַּפְגִּינִים
עָזְבוּ אוֹתָם
הַמַּזִּיקִים
נְצוּרִים עַכְשָׁו.
בְּרוּכִים הַבָּאִים לְעוֹנַת היִיחוּם שֶׁל נַיָּדוֹת הַמִּשְׁטָרָה.
קְרִיאוֹתֵיהֶן עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בַּמַּהֲלָךְ סִימְפוֹנִי שֶׁל אַזְהָרָה.
בֵּית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל,
יָשַׁן כְּמוֹ מַטְבֵּעַ זָהָב
עָצוּר בְּרֶגַע שֶׁל רִיק נִיהִילִיסְטִי, מְנֻתָּק מִן הַזְּמַן
מַנִּיחַ לְמִתְפַּלֵּל בּוֹדֵד לְהוֹבִיל אוֹתוֹ לְרִקּוּד בּוֹטֶה…
אֲבָל, אֲנִי הוּא זֶה שֶׁהֵקִיא בְּסִמְטָאוֹת אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם עָמַדְתִּי גַּם הִשְׁתַּנְתִּי.
זֶה כְּמוֹ לָגוּר בְּפִתְגָּם;
מִגַּגּו שֶׁל כָּל בִּנְיָן נִתָּן לִרְאוֹת
גַּג יוֹתֵר נֶחְמָד, הַשַּׁיָּךְ לְבִנְיָן מְשֻׁפָּץ.
יוֹנִים אֲפֹרוֹת מְחַרְבְּנוֹת פְּתִיתִים שֶׁל כָּאוֹס בִּזְמַן טִיסָתָן.
גַּם הָעֶרֶב, כְּתָמִיד
רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה מְחַיֵּךְ אֵלַי אִישִׁית…
דֶּרֶךְ מָסָךְ הַמַּחְשֵׁב, הוּא מַבִּיט בִּי עֲמֻקּוֹת וְחוֹזֵר:
אַתָּה אוּלַי טוֹב מִכַּמָּה,
אֲבָל גָּרוּעַ מֵהַרְבֵּה.
תצלום: אריאל נשרי
