חֲמוֹר! חֲמוֹר! מַמְלַכְתִּי תְּמוּרַת חֲמוֹר!
מָכַרְתִּי אֶת זְמַנִּי
וַאֲנִי רוֹבֵץ וּמַמְתִּין שֶׁהַזְּמַן יַעֲבֹר
עֶשְׂרִים שְׁנוֹת חֲמוֹר (אוּלַי שְׁלוֹשִׁים?)
בְּתוֹךְ בֵּיתִי, מִתּוֹךְ בֵּיתִי.
חֲמוֹר אִטִּי.
מַמְלַכְתִּי
מְבַצְבֶּצֶת בַּסְּדָקִים,
חֲרָכִים בַּגָּדֵר,
מֻקֶּפֶת עֲשָׂבִים שׁוֹטִים.
עוֹד מְעַט.
יוֹם אֶחָד מְצָאַנִי חֲמוֹר
רָבַצְתִּי עָלָיו
נָסַעְתִּי בַּזְּמַן
וְהַכֹּל הִשְׁתַּנָּה:
פֶּרַח יָפֶה שֶׁהָיָה פֹּה נָבָל
בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה נִשְׁבְּרוּ עֲנָפִים
בְּלֵב הַדֶּרֶךְ נִפְעַר בּוֹר וְנִסְתַּם בָּאֲבָנִים
הָאֹפֶק הֶאֱדִים וְהִשְׁחִיר
הָאֹפֶק הִכְחִיל
וַחֲמוֹרִי אָפֹר.
חֲמוֹר, חֲמוֹר, מָה יִהְיֶה?
מַמְלָכָה, מַמְלָכָה, הֵיכָן?
אֹפֶק אָדֹם
אֹפֶק שָׁחֹר
אֹפֶק מַכְחִיל
סְדָקִים
חֲרָכִים
עֲשָׂבִּים
תצלום: אריאל נשרי