הרניה ופיות הלילה

התחושה הכללית היא שהיום כבר לא רואים תסבוכות רומנטיות – איש אחד אוהב אשה, היא בכלל אוהבת מישהו אחר, אבל האחר לא אוהב אותה, ואז היא מקנאת, ובעצם כולם מקנאים בכולם והופכים מתוסכלים, והעניינים מתחממים, והם רבים זה עם זה, ומתחילים להאמין בכל שטות שאומרים להם, כך עד שהעניינים מגיעים לשיא ומתפוצצים במפגן ראווה של יצרים ותאוות. עד לפני מאתיים או שלוש מאות שנה היה קל ונעים לפתור תסבוכות כאלה באיזו התאבדות המונית, או שדה קטל שותת דם בחדר האורחים או בגן המטופח, עם זעקות שבר של מלך או נסיכה.

אלא שהחיים המודרניים מספקים שפע של אמצעים להפגת הפתרונות הברורים מאליהם, לביטול הצורך בכל המאמצים העקרים האלה. ריחו החמצמץ של הסדין בתום לילה קצר, עשן המכוניות העומדות כל הדרך לעבודה, או אפילו טעמו של מיץ תפוזים מקולקל – כל אלה הם אבירי הסדר הטוב. אבל אני קצת מקדים את המאוחר.

אני רוצה להדגים את פשטותם של החיים המודרניים בסיפור על בחורה שהכרתי במקרה. למעשה, לא הכרתי ממש, אלא שמעתי בחורה אחרת שדיברה עליה באוטובוס, וזה מספיק.

המדובר בהלנה, בחורה נחמדה אבל לא אחת כזאת שתהפוך לגיבורה של סיפור. הלנה עובדת כקופאית בסופרמרקט, ומקדישה לכך לפחות חמישה ימים בשבוע. השמועות טוענות בעקשות שהלנה אוהבת בחור אחד, קצת גאוותן, ושמו דימיטרי, אשר לו שפם דק ומבריק. הלנה וגם דימיטרי עלו לפני כמה שנים ממוסקבה לישראל, כל אחד בנפרד, והם גרים ברמת גן, כל אחד בבית הוריו שלו. הלנה מתרגשת מאוד מעצם הרעיון שהיא מאוהבת, ועיניה הכחולות נוצצות בגעגוע כאשר היא מעבירה בקופה שלה מוצרים גבריים במיוחד, כמו קצף גילוח או גרעינים שחורים.

למותר לציין שדימיטרי המשופם לא אוהב את הלנה כלל וכלל, והוא מעדיף לרכז את מרבית מחשבותיו באחת הרניה, חברתה הטובה והיפה של הלנה עוד מימי בית הספר. דימיטרי אוהב את הרניה היפה עד כדי כך שהוא לא מצליח לגלות לה את אהבתו, ומזה יותר מחודשיים הוא מנסה לשדר לה רמזים, כדי שאולי יקרה הנס והיא תתחיל לדבר איתו.

כדי להשלים את המעגל כדאי להזכיר שהעלמה הרניה עצמה כמעט ולא שמה לב לקיומו של דימיטרי המשופם כפוטנציאל לאהבה (או לכל עניין אחר), והיא מרוכזת רובה ככולה באלכס, מהנדס חשמל גבוה ואפל, שעובד במשרד הסמוך, ולא מפסיק לעשן במסדרון המשותף בבוקר, בצהריים, בערב, בזמן האוכל ובדרך לשירותים.

השאלה המתבקשת כאן כמובן היא את מי אוהב אלכס. אם הוא אוהב את הרניה היפה, הרי נוכל לפתור את מעגל האהבות בפשטות יחסית, בכך שנתמודד עם קנאתו של דימיטרי המשופם. אלא שכרגיל במקרים כאלה, אלכס אוהב דוקא את הלנה הקופאית, ואפילו יצא איתה פעמיים, וממש ברגעים אלה הוא שרוע על מיטתו ומתחבט בשאלה האם הגיע הזמן לנסות לשכב איתה, או שעוד לא, ובעיקר איך אפשר לברר את זה, ועם מי, מוטב בהקדם.

אלכס ודימיטרי לא ממש מכירים זה את זה, אבל אפשר להניח שדימיטרי מתחיל לפתח רגשי שנאה מסוימים כלפי אותו מהנדס אפל, אשר גוזל ממנו את אהבתה של הרניה. ואם לא רגשי שנאה ממש, הרי לפחות רגשי נחיתות, שכן דימיטרי איננו מהנדס, אין לו משרד עם מסדרון והוא עובד כמאבטח פשוט. למעשה, ברגעים אלה ממש (שתיים בלילה, יום חמישי) הוא יושב בפתחו של בניין משרדים סגור במערב העיר ומחכה לאיש הביקורת של חברת האבטחה שיגיע לבדוק אותו, כדי שיוכל ללכת לשירותים ולנוח שם קצת, אולי אפילו לחטוף תנומה, בלי שיראו אותו.

היתרון בעבודת האבטחה הלילית הוא שדימיטרי יכול לישון קצת בבוקר, ואז הוא מבלה את כל אחר הצהריים בנסיון לחזר אחר הרניה (אף כי כאמור, החיזורים נערכים בשלב זה ממרחק בטוח וללא מגע ישיר). שעות אחר הצהריים טובות במיוחד, משום שאז שקוע אלכס בעבודתו ואינו מהווה תחרות. החסרון בעבודת האבטחה של דימיטרי הוא שהרניה אהובתו היא גם האחראית על קביעת סידור העבודה של המאבטחים, ובשעות הפנאי שלה היא מתפקדת כבתו של מנהל חברת האבטחה. לפיכך צריך דימיטרי להזהר ולא להגזים ברמיזות החיזור שלו כדי שלא יהפוך למחוסר עבודה.

אבל עכשיו יושב דימיטרי על כסא שמשענתו חוברה אליו בחבלי כביסה קרועים, בתוך הלובי של בניין המשרדים, ליד עציץ ירוק-צהוב גבוה. הוא מרגיש כמו בתוך אקווריום, כי כל האורות בלובי דולקים, ומולו, לכל האורך, קיר זכוכית ארוך שפונה אל הכביש. אף אחד לא עובר ברחוב בשעות כאלה, ולכן דימיטרי הוא כמו דג זהב שממתין שיפתחו את החנות. מדי שעה הוא צריך לקום ממקומו וללכת אל הבניין הסמוך, כדי לבדוק שהכל בסדר. בדרך הוא רואה את פיות הלילה, כך הוא קורא להן.

פיות הלילה עומדות ברחוב החשוך, ומדי פעם מפנות עכוז לגבר חולף, בציפיה לתשלום נאות. פיה אחת בשם טטיאנה אפילו מכירה אותו בשמו, והיא מנופפת לו לשלום כשהוא עובר, אם היא לא עובדת באותה השעה. פעם אחת נופפה לו לשלום ממש כאשר אחד העוברים והשבים התעמק בעכוזה, והמעשה עורר בדימיטרי התרגשות רבה, כזאת המופיעה כאשר אתה מגלה שמישהו קרוב חשב עליך גם כשהיה טרוד בעיסוקיו.

קשה להגדיר את טטיאנה כיפה, אבל יש משהו ילדותי ונעים בהתלהבות שלה ממנו כאשר הוא עובר ברחוב שלה. בשעות הארוכות של המשמרת, ובמיוחד לאחר שהאיש של הביקורת כבר הופיע ואין למה לצפות יותר, קשה יותר לדימיטרי להתאפק ולא ללכת לטטיאנה.

כדי להסיח את דעתו הוא קוטף עלה מן העציץ הצהוב-ירוק ומתכנן כיצד יזכה בליבה של הרניה, אהובתו הסודית. אחד הרעיונות המקוריים יותר אשר עולים במוחו הוא למצוא חן בעיני איגור, אביה של הרניה. קשיחות ושתלטנות, אותן תכונות שמתארות יפה כל כך את הרניה, הן רק העתק חיוור של התבנית שממנה נוצקה אישיותו של איגור, בעל חברת האבטחה, אשר מבט אחד שלו יכול לגרום לך לשבוע של חלומות ביעותים. מספרים עליו שכשעוד גר בסיביר יצא פעם למחסן להביא עצים לאח, ומצא את עצמו עומד פנים אל פנים עם אריה סיבירי צעיר, שהרעב קירב אותו למגורי האדם. למחרת ראו אותו מסתובב בשוק המקומי כשהוא מנסה למכור פרוות אריה וגם שתי פרוות נמר.

דימיטרי מחליט איפוא שהמפתח לליבה של הרניה הצעירה הוא איגור האב. מוקדם בבוקר, עם תום המשמרת שלו, הוא מגיע למשרד, ומבקש לדבר בדחיפות עם איגור.
אין טעם ללכת סחור סחור, שכן איגור הוא אדם עסוק ביותר לכל הדעות, ובמיוחד כאשר נכנס אליו מישהו למשרד. ולכן דימיטרי מספר לו עוד לפני שחצה את קו הדלת כי במהלך משמרת הלילה שלו סיכל נסיון של פיות הלילה, ובראשן אחת טטיאנה, לפרוץ לבניין המשרדים ולגנוב משם ציוד משרדי חיוני. הוא מספר כי לא הזעיק את המשטרה, שכן הפריצה סוכלה, והוא לא ידע מה האינטרס של חברת האבטחה – לקרוא למשטרה או להשתיק את העניין. בכל מקרה, הבטיח דימיטרי לאיגור ושפמו רטט בכנות, לא תהיה לו שום בעיה לאתר ולזהות בקלות את החשודה הראשית בפריצה. הוא אף סמוך ובטוח כי אותה חשודה גם היא תזהה אותו, שכן הוא כאמור עצר אותה.

איגור האב טופח על שכמו של המאבטח המצטיין, ומבטיח כי אכן יבוא לעשות סיבוב במהלך המשמרת הבאה של דימיטרי, כדי לשוחח מעט עם אותה פיית לילה. בינתיים הוא יוצא עם דימיטרי מן החדר, מגיע לשולחנה של בתו, ואומר לה בקול רם, קול המצליח לצאת מן המשרד ומגיע עד לרחבה הקטנה שלפני המעלית, רחבה שאותה ממלא אלכס בעשן מזה יותר מחמש דקות, "הוא בחור טוב, מצטיין. תני לו יום חופש, על חשבוני".

מרגע שקיבל חופש והלילה הבא שלו התפנה, שוב לא חייב דימיטרי ללכת לביתו ולישון, ולכן הוא עומד ליד לוח המודעות שמול שולחנה של הרניה, ומנסה לקרוא את השלטים הכתובים בעברית וברוסית. מאחוריו הוא שומע את הרניה מטפלת בענייניו ומנסה למצוא לו מחליף, ותחושת מתיקות מתפשטת בגופו. בין טלפון אחד למשנהו, משתרבב למשרד ראשו של אלכס המהנדס, אשר שואל האם יוכל ללוות מעט חלב לקפה שלו. הרניה מזמינה אותו להכנס, ובעוד קול החלב הנמזג ממלא את חלל המשרד, ומשב הרוח שהתיזה דמותו הגבוהה של המהנדס עדיין טרי על גבו של דימיטרי, מספרת הרניה לאלכס כי ממש הערב היא מארגנת בביתה מסיבה למספר מצומצם ביותר של מוזמנים, והוא מוזמן (כמובן). יהיה שמח, יהיו אנשים נחמדים, יהיה מה לשתות.

דימיטרי ממשיך לקרוא את ההודעות הנעוצות בקיר בשקט עד שאלכס מסכים להצעה, מחזיר את החלב למקרר ויוצא מן המשרד. דימיטרי מחכה אפילו עוד, והרניה ממשיכה לטלפן ולטלפן. כאשר הוא מסתובב ופונה אליה היא עדיין מדברת עם אחד הלקוחות, ומסמנת בידה לדימיטרי שימתין ולא ילך.

דימיטרי ממתין והשיחה מתארכת. הרניה מתבדחת עם הלקוח. היא צוחקת וכל שיניה מבצבצות מבין שפתיה ונוצצות באוויר. דימיטרי מחליט לעשות סיבוב ולחזור. הוא פונה לכיוון הדלת ואז מפסיקה הרניה את שיחתה ואומרת לו, דימיטרי, אני מצטערת אבל אין לי מחליף בשבילך. אתה תעבוד הלילה ואני אתן לך חופש ביום אחר.

הרניה ממשיכה בשיחת הטלפון, ועל דימיטרי נגזר ללכת הביתה, לישון.

דימיטרי ישן במיטתו. התריסים מואפלים עד כמה שאפשר, אבל אור היום חודר מפוספס פנימה. מבטו האפל של אלכס מציק לדימיטרי גם בשנתו עד שהוא לא מצליח להתעורר, ומאחר למשמרת הלילה שלו בעשרים דקות. לילה יפה בחוץ, וברחובות הסמוכים שפע פעילויות ואירועים. לא נורא, אומר לו השומר המוחלף, שכבר עומד מתוח ודרוך כולו, שמעתי על ההצלחה שלך.
בשעה אחת עשרה יושב דימיטרי ליד העציץ הצהוב וממולל את עליו, כאשר לתוך הלובי פורץ איגור האב, אקדח גדול בולט מחגורתו, וכולו שש לקרב. דימיטרי נועל את הלובי, ממש כמו לפני הסיור לבניין השני, ויוצא עם איגור לחפש את פיות הלילה.

הם הולכים ברחוב הסמוך, ובכל פעם שהם פוגשים פייה שואל איגור, זאת, ודימיטרי אומר לא. כשהם מגיעים לקצה הרחוב פונה דימיטרי לאחת הפיות ושואל על טטיאנה. מסתבר שהיא עובדת עכשיו באחת מהפינות האפלות של מגרש החניה הישן. איגור רץ קדימה ודימיטרי אחריו. הם מוצאים את טטיאנה נפרדת לשלום מגבר חביב שקרחתו מבריקה באור הפנסים. הגבר נעלם במהירות עם הגיעם.

עוד לפני שטטיאנה ודימיטרי מצליחים להחליף ביניהם את מילות הנימוסים הרגילות, תופס איגור את פניה של הפיה ושואל אותה בשקט מקפיא דם מי שלח אותה, ומה היא מחפשת בבנייני המשרדים. טטיאנה לא לוקחת צ'אנסים, ומבלי שתוציא מילה מפיה, היא מובילה את שני הזרים לפגישה עם אחד עופר, מי ששומר עליה בלילות.

עופר בחור נחמד. עם עין אחת שנפצעה פעם ועכשיו קשה לה להפתח עד הסוף וצלקת עמוקה ליד האף, הוא רואה טוב מאוד מה שהולך לקרות כאן. הוא אפילו לא מתווכח עם איגור, למרות שאין לזלזל בו גם בתחום הויכוחים, והוא מבטיח לשני האקדוחנים המתקרבים אליו בחצות הליל, ובמיוחד לבעל המבט הרצחני מביניהם, שאין לטטיאנה כל עניין בפעילויות שאינן קשורות לעכוזה, וכי הוא יבטיח באופן חד משמעי שכך יהיה גם להבא. הוא מדגיש כי פרנסתו שלו נפגעת מפעולות כאלה, והוא ידאג להעניש את פיית הלילה כדי שלא יישנו המעשים, ולא משנה מי עשה אותם.

איגור ודימיטרי מתרחקים מהמקום מבלי להביט לאחור, אבל דימיטרי מצליח לשמוע את הד נשימותיה של טטיאנה, שמביטה בו כשהוא חוזר למשמרתו.

איגור מרוצה מעצמו. הוא טופח על שכמו של דימיטרי, והיה טופח על שכמו שלו אם לא היתה בכך הגזמה מסוימת. עבודה נעימה, הוא מאחל לדימיטרי ברוסית וחוזר לביתו לישון.

דימיטרי מחכה בעבודה שעה, ואז עוד שעה, ולבסוף נמאס לו והוא עוזב את הכסא הבלוי, יוצא מהלובי, ונוסע במונית לביתה של הרניה, אל המסיבה.

והמסיבה בינתיים כבר מזמן עברה את שיאה, ועכשיו נותר בה רק הגרעין הקשה של החברים, וליתר דיוק אותם חברים ששתו כבר כל כך הרבה עד שאינם מסוגלים להרים את עצמם למצב מאונך וללכת הביתה. ולכן הם רובצים על הספה הכחולה ועל השטיח המפוספס וממשיכים לשתות. בפרט רובצים שם הרניה היפה, בשמלת ערב שחורה וגב חשוף, ידה מונחת כאילו במקרה על ירכו של אלכס, שחמישה בקבוקים ריקים מוטלים לצדו על השטיח, והוא מוטל כמת ונוחר עד שהבל פיו פוגע בשדיה. על הספה מוטלת הלנה, שהגיעה מיד עם תום המשמרת, והיא לבושה במכנסיים סגולים ובחולצה סגולה שעליה כתוב "סופרמרקט" באותיות לבנות, ומעפעפת נואשות לבל תרדם. על הרצפה שמתחתיה מוטל גופו המזיע של איש הביקורת שהיה צריך לעבור אצל דימיטרי, ורק עבר להגיד שלום במסיבה, ועתה אוחזת ידו השמאלית את רגל השולחן במין רישול של שיכורים, כאילו היתה בקבוק. כף רגלה של הלנה צונחת מן הספה ולוחצת על חזהו.

דימיטרי נכנס בלי לדפוק, כי הדלת פתוחה. תחילה נדמה היה כי הנוכחים הרגישו בכניסתו, והוא אפילו ניסה לבוא איתם בדברים. אלא שמהר מאוד התברר לדימיטרי שבאי המסיבה החזיקו את עיניהם פקוחות רק מתוך הרגל, ולמעשה היו ישנים שינה עמוקה ומבורכת.

דימיטרי הרחיק את פניו של אלכס משדיה השחורים של הרניה. אחר כך חיפש בקבוק שאיננו ריק, ומצא מיכל קרטון מלא במיץ תפוזים. הוא לגם כמה לגימות ואז חש בבת אחת עייף כפי שלא היה זמן רב. הוא חלף על פני השטיח, כשהוא דורך בטעות על אצבעות ידיו הענקיות של אלכס, ומצא לעצמו מקום בפינת הספה, ליד ראשה של הלנה, שם נרדם כמעט מיד, מכווץ כולו. בחלומו בקע מראשה של טטיאנה יער עצום ורב של ידיים, כולן שעירות וענודות שעון זהב, ממש כידיו של איש הביקורת, ודימיטרי עומד מול המראה הנורא ואינו יכול לזוז ממקומו.

אלכס, שהכאב באצבעות ידיו הדרוכות היה חזק אף מהשינה שנפל לתוכה, התעורר לרגע, גישש בידיו ומצא את הקרטון עם מיץ התפוזים. הוא לגם פעם אחת או יותר, ואז צנח חזרה אל השטיח ונרדם.

הגענו איפוא לסיטואציה נוחה מאוד. ארבעה וחצי גיבורים שוכבים על רצפת חדר האורחים במרכז העיר רמת גן, כולם שיכורים ואינם מודעים למעשיהם או למעשי האחרים, ולכולם מניע קלוש זה או אחר לביצוע מעשי טירוף של אהבה. האם בלבול של שיכורים יניע את האהבה למחוזות חדשים? אולי תהיה כאן נקמה באהובה המתעלמת? פגיעה ביריב העיקש? חילופי זוגות? אולי אונס אכזרי, או שמא נגיעה לא אגבית?

אולי. אך הפעם, בניגוד למה שניתן היה לתאר כחוק טבע של הרומנים הגדולים, היה מיץ התפוזים מקולקל.

הראשון שהתעורר היה אלכס. השעה היתה כבר אחרי שמונה בבוקר, ומתוך חלומו הוא חש את חיציו של סבסטיאן הקדוש בוערים בבטנו. עזבו אותי, הוא שמע את עצמו קורא למעניו, לא עשיתי כלום, אני סתם אחד. ואז הקיא בפעם הראשונה, על הרצפה. הוא הרים את גופו המגושם לאט לאט, סנטימטר אחר סנטימטר, עד שניצב על ארבע, והמתין.

הרניה היפה, שגופה הטלטל מנסיונות הקימה של אלכס, פקחה את עיניה וממראה פניו הירוקים של המהנדס הבינה ששעון החול אוזל. היא משכה אותו על רגליו, ותמכה בו בכוחות נואשים עד שהגיעו אל השירותים, שם פנה אלכס להפטר משאריות מיץ התפוזים, ואילו היא, שגם כוחותיה התקרבו לגבול תחתון מסוים, נשענה בינתיים על כתפו החסונה.

כעבור דקה או שתיים החל אלכס לחוש טוב יותר. קרני שמש ראשונות חדרו מבעד לחלון בית השימוש והאירו את פניה של הרניה באור חדש. לפתע נתקף אלכס בתשוקה אדירה. הוא שלח את ידו לכיס החולצה, הוציא סיגריה והדליק אותה. מבטו האפל נתקע בפניה של הרניה. תשוקה אחרת ניבטה בהם. הוא התרומם ואחז את גופה הרועד בידיו האיתנות. הרניה נכנעה לכוח החזק ממנה והפשילה סוף סוף את שמלתה ותחתוניה.

בינתיים התעוררה הלנה וגילתה לצידה את דימיטרי, שמוט ומכווץ כתינוק שננטש, וכולו עטוף בחיתולי מאבטח כחולים. מצדו האחד השתלשל אקדח גדול ומצדו האחר התריס שפמו כנגד עולם ומלואו.
הלילה כמעט והתנקה אפילו מחלומותיו. הלנה הרטיטה את כתפו של אהובה הסודי וקראה לו, קום, אתה חייב לחזור למשמרת שלך, יפטרו אותך, קום. דימיטרי פלבל היטב בעיניו ורק אז התעורר. הוא הביט בשעונו ונבהל, ואלמלא חש קיסם גדול חופר בבטנו מבפנים, כבר היה קופץ מן הספה ורץ חזרה לממלכת הפיות.

אבל בטנו כאבה כאמור, ולכן נותר מכווץ על הספה, והלנה גוהרת מעליו ומושכת בחולצתו. כל כך התאמצה להעיר אותו, וכל כך היה גופה מלא במוראות הלילה והאוכל והשתיה והדיבורים והאהבה, עד שלרגע אחד שכחה את עצמה ויצא לה פוק. פוק אחד.

מה שהיה יכול להיות נסבל ואולי אף משעשע בעיצומה של הילולת שתיה הפך לנקודת מבחן שאין ממנה חזרה. הלנה האדימה כולה והפסיקה לטלטל את אהובה. היא הביטה בדימיטרי ומשקפיה עקומים על אפה.

ודימיטרי? תגובתו לא היתה יכולה להיות ברורה יותר. עווית של תיעוב וגועל עלתה על שפתיו, פניו התכרכמו ואז הפכו חיוורים, כמעט שקופים. הלנה רצתה לעזוב הכל ולברוח משם. הפער הידוע בינה לבין הרניה היפה הגיע למימדים כאלה, שלא היתה דרך לגשר עליו. פרצופו של דימיטרי המשיך והתעוות. הוא תפש בכוח בחולצתה הסגולה של הלנה, וביקש ממנה בשיניים חשוקות שתיקח אותו לשירותים, לפני שיהיה מאוחר מדי.

מרגע שהצליח לקום על רגליו, היתה ההתקדמות מהירה. דימיטרי והלנה חלפו מעל גופו של איש הביקורת, הגיעו למסדרון, עברו על פני חדר האמבטיה, פתחו את דלת בית השימוש, ומצאו את אסלת השירותים חסומה בפניהם.

חוש ההומור המפורסם של הרניה היפה לא עמד לה בעת ההיא, כאשר הופיע ראשו המזיע של דימיטרי ליד אחוריה החשופים. הראש היה נחוש לשחרר את הלחץ שבבטנו וכך נאלצה הרניה למחול על כבודה, לדדות על קצות אצבעותיה כשאלכס מאחוריה אל המסדרון, ולפנות את הדרך לאסלה. דימיטרי הקיא את נשמתו, ועד שסיים הספיקה הרניה לחזור למצב מהוגן פחות או יותר ולהכריז כי הוא מפוטר, וזה סופי בהחלט. אלכס, אשר היה דחוק בפינת המסדרון, החזיק את ידה של הרניה, לבל תיפול בזמן שהתלבשה, ואז המתין בסבלנות לבגדיו שלו שנותרו בתוך בית השימוש. כל אותה העת תמכה הלנה בדימיטרי המקופל על האסלה וליטפה את שערותיו. עיניה לא נפגשו בעיני האחרים.

דקה או שתיים לאחר מכן יצא דימיטרי מדירתה של הרניה כדי לפתוח בחיים חדשים. את גרם המדרגות הראשון ירד לאט מאוד, מדרגה אחר מדרגה, כשהוא מגשש בידיו אחר מתג האור. כשהגיע לגרם המדרגות השני נדלק האור, והלנה רצה אחריו, כדי לתמוך בגופו הדווי עד לדלת הכניסה לבניין. מכיוון הדירה ניתן היה לשמוע את קול גופו של איש הביקורת מתנפץ אל רצפת חדר המדרגות לאחר שהועף החוצה מן הדירה בידי אלכס, במצוותה של הרניה.

יהיה בסדר, אמרה הלנה לדימיטרי ליד האינטרקום ולעצמה חשבה, אולי באמת יהיה עכשיו בסדר. דימיטרי הניח את ידו על מותניה והחל לראות את הדמיון הגדול שבין מותניים למותניים. יהיה בסדר, אמרה הלנה, אני אסדר לך עבודה במשלוחים של הסופרמרקט.

איגור האב נכנס לבניין בסערה והנהן אליהם בראשו. הרניה לא הגיעה בבוקר לפתוח את המשרד, הוא חשב, זה לא מתאים לה, צריך לבדוק מה קרה.
איגור עלה במהירות במדרגות. ליד דלת דירתה של בתו מצא את גופו של איש הביקורת הנשען על המעקה, ובעט אותו הצידה.
הרניה, תפתחי – דפק בדלת וצלצל בפעמון והציץ לתוך חור המנעול. הרניה! תפתחי! – חזר על אותן הפעולות.
קול הדפיקות והצלצולים הצליח להעיר אף את כבדי השמיעה שבקרב השכנים. איגור בעט בדלת בעוצמה וכמעט שלף את אקדחו כדי לירות במנעול, ואז נפתחה הדלת.

הר אדם, נפיל אפוף עשן, פתח את הדלת. איגור הרים את עיניו ונתקע במבטו האפל של אלכס, מהנדס. שקט ירד על חדר המדרגות, והאור בו כבה. אלכס הזמין את איגור להכנס פנימה, שם פגש את הרניה שרועה על הספה הכחולה ובוהה בחלל.

משהו התחיל למצוא חן בעיניו של איגור. הוא בחן את הענק אשר תקע בקבוק ריק בין כל שתיים מאצבעותיו והלך אל המטבח כמו עץ בקבוקים. הוא נפעם כאשר המהנדס הרים את הרניה כאילו לא היה משקלה יותר משמונים קילו, ונשא אותה אל מיטתה, שתנוח.

אפשר היה להמשיך עוד בתיאור הזה, אבל נראה לי שמוטב לעצור כאן. אפשר היה לספר מה קרה כאשר זמן לא רב לאחר אותה מסיבה הגיע דימיטרי לביתה של הרניה היפה עם ארגזי המשלוח מהסופרמרקט המקומי, והיא פתחה לו את הדלת בכותונת הלילה שלה. אפשר היה לתאר את הקונפליקט העמוק שלתוכו נכנס אלכס, אשר מצד אחד רצה להגשים את ייעודו כמהנדס, אולם מן הצד השני זכה בהערצתו הלא צפויה של איגור, אשר הציע למנות אותו למפקח מיוחד על המאבטחים בזכות מבטו האפל ומידותיו התרומיות.

אפשר היה לדמיין מה היה קורה פה ושם, אבל היום זה לא ככה. קונפליקטים נחתכים במהירות, הסדר הטוב נשמר. אנשים פשוט מוותרים ועוברים הלאה. ויש לכך בודאי סיבה. דימיטרי מציץ בזווית עינו על איבריה היפים של הרניה ואז מוציא את המוצרים מארגז הסופרמרקט, מניח אותם על רצפת המטבח והולך לדרכו. טטיאנה והפיות נותרות כגעגוע שאין לו הסבר.

הלנה עובדת כקופאית בסופר, ובסוף המשמרת היא נוסעת עם דימיטרי לדירה קטנה ששכרו ביחד. הפוק נשכח כאילו היה רק חלום, ואולי באמת כך היה. אלכס ממלא את משרדי חברת האבטחה בעשן סמיך, ואיש אינו מעז להעיר לו על כך, גם לא הרניה, שמאז אותו בוקר סוער כבר איבדה בו עניין.
חמצמצות אחת מתחלפת בחמצמצות אחרת. עשן מתמזג בעשן. אולי רק מיץ התפוזים, שאיכותו נשמרת (כך כתוב על הקרטון) בהקפדה רבה על ידי מיטב הטכנולוגיה המודרנית, אולי הוא אירוע חריג אשר יש לבחון אותו כראוי. ואם ממש רוצים – אפשר גם לצלצל ולהגיד הכל, כל מה שרוצים, למוקד התלונות.