לרכישה
אודות
יוצרים
מוסיקה
מאמרים ומסות
קומיקס ואיורים
פרוזה ושירה
כתב העת אורות
אודות כתב העת
אורות 1: שקספיר
אורות 2: הומרוס
אורות 3: בורחס
אורות 4: אנדרסן
אורות 5: אגתה כריסטי
אורות 6: קפקא
אורות 7: קברט
אורות 8: חנוך לוין
אורות 9: באך
אורות 10: צ'פלין
אורות 11: אורוול
אורות 12: שוטים בדרכים
אורות 13: וונגוט
אורות 14: אסימוב
חיפוש
Facebook
Instagram
Mail
Youtube
לרכישה
אודות
יוצרים
מוסיקה
מאמרים ומסות
קומיקס ואיורים
פרוזה ושירה
כתב העת אורות
אודות כתב העת
אורות 1: שקספיר
אורות 2: הומרוס
אורות 3: בורחס
אורות 4: אנדרסן
אורות 5: אגתה כריסטי
אורות 6: קפקא
אורות 7: קברט
אורות 8: חנוך לוין
אורות 9: באך
אורות 10: צ'פלין
אורות 11: אורוול
אורות 12: שוטים בדרכים
אורות 13: וונגוט
אורות 14: אסימוב
לאה פילובסקי
המשפט, המִשׂפָּח, משחק המילים מיותר, חשבתי, לא אכתוב אותו, אבל איך בכלל אכתוב, כשהַשיר מבקש כזב, לא אֶת האמת, לא אֶת חירותי
לאה פילובסקי
-
אֶת חֵרוּתִי קָנִיתי בִּמְחִיר הַצֶּדֶק הַדִּכָּאוֹן סֵרַב לְגֵט, רַק מַשְׁחִיתִי נֵאוֹת לוֹמַר: הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם בִּתְּנַאי שֶׁתֹּאמְרִי שֶׁאַתְּ מוֹחֶלֶת לִי מְחִילָה שְׁלֵמָה, נוּ הַדִּכָּאוֹן...